עיצוב אתר בעזרת חברת וויקסר

  • יונתן רונן מרפאה לבלוטת התריס - פייס

כל הזכויות שמורות ליונתן רונן - מרפאה לבלוטת התריס

תת פעילות בלוטת התריס

הסיבה השכיחה ביותר לתת פעילות של בלוטת התריס הינה השימוטו תאירואידיטיס  - שמו של רופא יפני (האקרו השימוטו) אשר גילה את המחלה. זהו מצב שבו האטיולוגיה (הגורם) לתת פעילות של בלוטת התריס הינו הליך אוטואימוני בו הגוף תוקף רקמה ידידותית וחיונית שלו עצמו (בלוטת התריס במקרה הזה). מבחינה קונבנציונלית הסיבה להליך האוטואימוני הזה הינה "אדיופטית" כלומר - איננה ידועה למדע. אך תשאול עם חלק גדול של הסובלים מהמחלה (כ- 50% לערך) מעלה אטיולוגיות (סיבות) ברורות להיווצרות התהליך כגון הפרעות במערכת העיכול, בעיות גניקולוגיות (איזון הורמונלי), דלקתיות כרונית המשפיעה על היחס בין T-3 ל- RT3 וכן שימוש בתרופות שונות בעלות השפעה על המערך ההורמונלי.

הליך היווצרותה של מחלת השימוטו : 

הליך ההיווצרות יכול להיות שקט ואיטי, כלומר : עלייה ברמות הנוגדים כנגד בלוטת התריס ללא כל סממנים קליניים של היעידו על התהליך ואף בדיקות מעבדה תקינות מבחינה הורמונלית (TSH תקין), ולעיתים תורגש ירידה חריגה באנרגיה שתוביל בסופו של דבר לאבחון.

נוגדנים - Thyroid anti bodies :

Anti Thyroid Peroxidase : בבדיקת דם פשוטה ניתן לדעת האם קיים נוגדן זה בדם, זאת במטרה להבין האם הגורם לתת פעילות של בלוטת התריס הינו אוטואימוני. שימו לב : לעיתים נוגדן זה נמצא נוכח זאת למרות פעילות תקינה של הבלוטה. משמעות הדבר הינה ייתכנות סטטיסטית לתת פעילות קלינית של בלוטת התריס בהמשך.

ThyroGlubolin AB : במידה ומתגלים בבדיקות דם ערכים גבהוים מהנורמה של נוגדנים לחלבון תירוגלובולין שמקורו בבלוטת התריס הדבר יכול להעיד על דלקת, מחלה אוטואימונית, פעילות יתר או תת פעילות של בלוטת התריס. אצל חולים אונקולוגיים או פוסט-אונקולוגיים בבלוטת התריס הימצאות הנוגדן מצריכה בירור רפואי.

מבחינה רפואית "קונבנציונלית" ההבדל בין השימוטו-תאירואידיטיס לבין תת פעילות של בלוטת התריס שאיננה אוטואימונית איננו משמעותי (במידה ואין הליכים אוטואימוניים נוספים בגוף). הסיבה פשוטה : הטיפול בסופו של דבר יהיה בהורמונים חלופיים להורמוני בלוטת התריס בין אם מדובר בהשימוטו ובין אם לא. בראייה הוליסטית יותר, מתייחסים לנוגדנים כאל סממן לבעיה שיוצרת בעיה ולא בעיה אחת בבלוטת התריס, לדוגמה : 

 הפרעות במערכת העיכול

אחת הסיבות השכיחות ביותר להיווצרות השימוטו הינה אי סדירות כזו או אחרת במערכת העיכול לאורך שנים. מעי דליף הינו סטטוס "מתקדם" יותר ממעי רגיש אך לרוב איננו ברמה דלקתית כזו כך שיוגדר כמחלת מעי דלקתית קורהן או קוליטיס. ה"דליפות" הינה דליפה של חלבונים שונים (גלוטן וקזאין בעיקר) ממערכת העיכול לזרם הדם והלימפה וכתוצאה מכן היווצרות דלקתית ברקמות הרגישות לטוקסינים (Toxics - רעלנים) כגון בלוטת התריס אך כמובן יכול להתבטא גם ברקמות נוספות. במקרה כזה למשל, הטיפול בבלוטת התריס יהיה הלכה למעשה איזון מערכת העיכול ומערכת החיסון תוך כדי התייחסות ספציפית להורמוני בלוטת התריס. מצב זה יתבטא (בשכיחות גבוהה)  בין היתר גם בנשירת שיער, לעיתים מאסיבית, חולשה של הציפורניים ואנמיה. הסיבה לתופעות הנלוות הללו הינה בעיות ספיגה כתוצאה מהדלקת. האבחון למצב הזה מסתמך על הסממנים הקליניים או ע"י בדיקה מקיפה של מערכת העיכול הכוללת את חלבון הנראה Zonulin– חלבון המשמש כווסת לחדירות המעי והוא מהווה מדד ישיר למצב הנקרא תסמונת המעי הדליף. מחת קרוהן או קוליטיס כיבית יאובחנו באמצאות בדיקת צואה (דרך קופ"ח) של חלבון בשם קלפרוטקטין.

 הפרעות במערכת ההורמונלית :

בלוטת התריס הינה בלוטה רגישה מאוד להורמונים ולתנודות הורמונליות. שינויים הורמונלים יכולים לנבוע ממגוון סיבות רחב. עיקר הפתולגיות בבלוטת התריס כתוצאה מחוסר איזון הורמונלי נצפה בנשים שכחלק מהנסיון להסדיר את גופן השתמשו בהורמונים חיצוניים כגון גלולות / התקנים הורמונלים / הורמונים לטיפול בתסמיני גיל המעבר ועוד..

כמו כן שכיח מאוד עניין הורמוני הסטרס (עקה / דחק) ורמות גבוהות של קורטיקוסטרואידים לאורך זמן.

סטטוס הורמונולי עדכני ניתן לבדוק בבדיקות דם / שתן / רוק בהתאם למצב הרפואי הכללי והצורך הטיפול. הטיפול הנכון במצבים שאינם מסכני חיים יהיה איזון הורמונלי באמצעות דיקור וצמחים אשר גורמים לבלוטות האנדוקריניות כגון בלוטת התריס / שחלות / אדרנל / היפופיזה להפריש את כמות ההורמונים המדוייקת בכל רגע נתון ללא התערבות הורמונלית חיצונית, ובכך לשמור על סטטוס קוו הורמונלי ואיזון פיזי ורגשי.

מדוע חשוב לבקש מהרופא בדיקת C.R.P ומה הקשר ל- (RT3 (Reverse : 

CRP או בעברית "חלבון מגיב עם סי" הינה בדיקה לאשוש או שלילה של דלקת רב מערכתית. אנו חיים כיום במציאות "טוקסית" - מזון מתועש, רמות דחק בלתי סבירות במיוחד בישראל, שימוש נרחב בתרופות או תוספי תזונה שלא הותאמו באופן פרטני, ועוד.. כאשר רמות ה- C.R.P שלנו גבוהות נחוש עייפות, חוסר חשק, תסמיני עיכול שונים כגון שלשולים או עצירות, כאבי מפרקים, יובש בעור, נשירה, קור, חום מדיד שעולה אחה"צ, ועוד. המצב הזה, במיוחד כשנמשך זמן רב, מונע מההורמון הזמין ביולוגית של בלוטת התריס, T-3, לחדור לתאים כראוי ולבצע מטבוליזם. במצב זה נראה בדיקות דם תקינות. כלומר TSH תקין, ואף הורמוני תריס T4 ו- T-3 תקינים. אך למעשה במצב זה קיים "רעב" בתאים ל- T-3 ולכן החולה ירגיש את כל התסמינים הקליניים של תת פעילות בלוטת התריס לצד בדיקות תקינות. מצב זה הינו אחד האיפיונים לתת פעילות "סמויה" של בלוטת התריס. הטיפול האמיתי כאן, כאמור, יהיה בדלקתיות הכרונית. לצערי, רופאים רבים מעלים למטופליהם עוד יותר את המינון של ה- T-4 (אלטרוקסין, יוטירקס, סינתרואיד) מה שיגרום להם לחוש רע בהרבה, מכיוון שכמות עודפת של T-4 מעלה גם היא את רמות ה- RT3.

בדיקות חום השחר ובלוטת התריס : 

חשיבות הבדיקה: בדיקה זו מאששת / שוללת ייתכנות לתת פעילות של בלוטת התריס ע"י כך שהיא נותנת תמונה על טמפרטורת הגוף. טמפרטורה נמוכה תאשש מחסור בהורמון ה- T-3 בתאים, ייתכן לצד בדיקות TSH ו- T-4 מאוזנות.

אופן הבדיקה פשוט מאוד : 

 יש למדוד חום עם היקיצה. בזמן הווסת והביוץ חום הגוף צריך להיות 37.0-37.2 , בשאר החודש הוא צריך לנוע בין 36.6 ל- 36.8. נשים אשר חום גופן נמוך מכך יסבלו בשכיחות גבוה מעייפות וחוסר אנרגיה, עודף משקל, נשירה, עצירות ועוד.